אנחנו: איך התחלת לעסוק בתחום עבודתך?

ואיך התגברת על הקשיים?

 

ד"ר ארנברג: "תמיד חלמתי להיות רופאה,ובמהלך הלימודים חשבתי שאהיה רופאת ילדים אך כשנחשפתי לרפואת עיניים זה מאוד משך אותי והחלטתי שזה מה שאעשה.

בסופו של דבר,עם סיום ההתמחות ברפואת עיניים (5 שנים) החלטתי לשלב בין השניים ולהיות רופאת עיניים לילדים. 

ואני מאוד מרוצה מהבחירה שלי!

לגבי הקשיים,היו כמובן לא מעט לאורך הדרך.

היו לי חברים מאוד טובים במהלך הלימודים ביחד ישבנו להכין עבודות וללמוד למבחנים.

לאחר מכן,במהלך הסטאז' וההתמחות הייתה לי עזרה של המשפחה (לשמור על הילדים בזמן שהייתי תורנית בלילות,שבתות וחגים)"

​

אנחנו: למה את אוהבת את העבודה שלך?

​

ד"ר ארנברג: "אני אוהבת את העבודה שלי מהרבה סיבות:

ראשית,אני אוהבת מאוד לעבוד עם ילדים.

כל אחד הוא יחיד ומיוחד,יש את המצחיקים ויש את המפחדים ויש את השובבים ויש את הביישנים ובעבודה שלי אני צריכה לגרום לכל אחד מהם לשתף פעולה עם הבדיקה ולהבין מה באמת הילד רואה והאם יש בעיה אמיתית או שהכל בסדר.

שנית,כמובן,הרפואה עצמה.

רפואת עיניים כוללת עבודה עם מכשור משוכלל מסוגים שונים,ועיבוד נתונים שונים לתמונה אחת כוללת.

זו עבודה מאתגרת אך מתגמלת."

​

אנחנו: איך את מתמודדת עם עבודה תובענית כל כך כאישה?

​

ד"ר ארנברג: "אני חושבת שהקושי העיקרי כאישה במקצוע רפואה הוא בעיקר השילוב בין העבודה והמשפחה.

למרות כל המהפכה הפמיניסטית,ולמרות שבעלי עוזר המון בבית עדין אמא היא אמא.

קודם כל להיות בהריון זה לא פשוט עם עבודה תובענית כל כך ומשמרות של 26 שעות עבודה או יותר.

וגם לאחר מכן כשהילדים חולים או שיש אירוע בבית הספר ולא ניתן להיעדר מהעבודה זה לא פשוט.

ויש גם מבחנים קשים במהלך ההתמחות.

כך שזה לא פשוט.

כפי שסיפרתי קודם הייתה לי עזרה מהמשפחה.

אמא שלי,בעלי המתוק,חמותי ואחיות שלי.

כולם עזרו כשיכלו והיום ברוך ה',כבר הכל קל יותר,כי הילדים גדלו ותנאי העבודה שלי מעט גמישים יותר."

​